שאלתי את ג’ון על הגשמת מציאות ויצירת שפע בחיים על פי תפישתו
ישנה תפיסה הגורסת שמי שחיי בהוויה שלו, כבר אינו זקוק לשום דבר חומרי וירצה לחיות כמו נזיר. ג’ון ענה שכל דבר באופן טבעי תמיד שואף להיות בעל צורה, מוצקת וחיצונית. הלב תמיד יימשך לעבר העצמי, והעצמי תמיד ישאף לקבל צורה באישיות, אלא אם כן אתה סוגר את האפשרות הזו כמו נזיר ומנסה להיות שקט מבפנים ולא לרצות כלום. ג’ון אומר שזוהי עצירה של התהליך הטבעי של צמיחה מהפנים כלפי חוץ. בדומה לעץ עלינו לגדול ולתת לעולם עלים, פרחים ופירות. אנו זקוקים לאינטראקציה של נתינה לעולם, אבל מאוד חשוב שזה יבוא מהשורשים. אם מנסים להשקיע את האנרגיה בפירות, בתוצאה של הדברים, במקום בשורשים, זוהי טעות שתיצור פגיעות ותנתק אותך מעצמך
שאלה: איך הוויה יודעת מה היא רוצה? הרי זוהי חוויה שיש בה סיפוק כה רב
ג’ון אמר שלהוויה אין רצונות. הוויה לא רוצה לקנות בית או רכב, או להתחתן. ההוויה היא חווית ההזנה הפנימית בזמן שאתה עושה את הדברים הללו. לא משנה איזו עבודה יש לך, אלא איך אתה הווה בתוך העבודה ואיך אתה הווה במערכות היחסים שלך